תכנון טיול לחיפה

למען האמת, אני מחכה להזדמנויות כאלו. סידורים בהדר הכרמל בחיפה, עם אשתי. הסידורים מהווים תירוץ נפלא לתכנן טיול. מה ארצה לראות הפעם בחיפה. מתחיל לקרוא, לחטט: אתר עיריית חיפה, TIMEOUT ועוד. בצג השני - GOOGLE MAP: מעתיק כתובות של אתרים פיזיים לבנות מסלול טיול. לעיתים נכנס לתמונות שיש באתר, לפעמים גם "מטייל" על גבי המפה: איך נראה הרחוב? יעניין את רעייתי? ומשהו לאכול?.תכל'ס, בודק מה צד את עיני.
תחבורה:
הכרמלית נפתחה מחדש אחרי מספר חודשים של הדממה כפוייה, ובאתר הכרמלית מבטיחים שהיא נראית טוב יותר, ובחודש אוקטובר - חינם.
הרכבת חביבה עלי עוד מילדותי. הקטנוע יקח אותנו לתחנת השלום בבוקר. רכבת אחרונה אחרי שעה 23:00. אז התחבורה נתנה לי מסגרת לטיול
ויתרתי על המושבה הגרמנית וואדי ניסנאס, על חוף הים ועל הכרמל, ועוד רבים וטובים, כדי להתמקד במה שצד את עיני: הדר הכרמל  - אם הגענו, אז תצפית למפרץ ולגן הבהאים, רחוב מסדה (הובטח רחוב שיינקין של חיפה), ומעבר לכל - העיר התחתית ואזור הנמל.
קמים בבוקר, כוס קפה על המרפסת, ויוצאים.
הרכבת מתגלה כבחירה טובה. עולים בתחנת השלום בתל אביב, לאחר כשעה יוצאים בחיפה מרכז השמונה. אין פקקים, לחצים של כביש או בעיות חנייה. אובך כבד מקדם את פנינו, קיווינו שיתבהר בהמשך היום - אך התבדינו.

ביציאה מהתחנה ממגורות דגון אשר ריתקו אותי מילדותי - עת היינו נוסעים לדודתי שמחה בקריות. ממול מבנים מראשית המאה הקודמת, שאנו מתענגים עליהם כשאנו נוסעים לטייל ברחבי העולם. בחיפה חלקם מוזנחים עד כאב לב. אלו השמורים, מראים לנו עד כמה חבל.

יצאנו לדרך העצמאות. מיד ביציאה קפה "שני" וקפה "אוא". מיד לאחריהם בבנייה בית קפה נוסף. טוב לדעת, אך רצינו לטייל קצת לפני אוכל. המשכנו לשוטט בין הנמל לעיר התחתית אשר מצידה השני של דרך העצמאות. הפוטנציאל קיים, אך לעת השעה 11:30 העיר עדיין מנומנמת. מסעדות מתחילות להוציא שולחנות החוצה, להיערך למעיין מתפרץ של לקוחות.
חיפשנו ארוחת בוקר. לא מצאנו דבר כזה בעיר התחתית, לבד משני ואוא - שהשארנו מאחור. אכלנו בצ׳יצ׳ו- בר אוכל מרוקאי, לחם ממולא בקציצת דג ואחד נוסף, ממולא בקציצת בקר. שניהם טובים. עלינו לכרמלית למרכז כרמל. כאמור - בחינם. את זה ניצלו חבורת ילדים קולנית, וגם אמא וילדה שעלו וירדו בכרמלית. האמא שמה לב ששמות התחנות השתנו, בתוך הטרמינל, דבר שלא תמיד בא לידי ביטוי בשמות התחנות בחוץ. כל 10 דקות מגיעה כרמלית, את הדרך מעלה עושה במהירות. הגענו. לקניון מרכז פנורמה ויצאנו בהקדם לראות את נוף המפרץ והגנים הבהאים הנשקף מהכרמל. האובך עדיין כבד. ירדנו בכרמלית לתחנת מסדה, כאמור - הובטח רחוב שיינקין של חיפה. שורה של בתי קפה שוממים קיבלו את פנינו, חלקם נראים טוב, חלקם פחות. את שיינקין לא ראינו ברחוב, ובקצותיו - אף אחד לא ענה לשם רוטשילד או קינג ג'ורג'. אכזבה. אולי מפאת גילנו המבוגר - איכזבנו את הרחוב. ירדנו לעיר התחתית. עדיין מנומנמת. מבוע הלקוחות עוד לא התפרץ. שנת בצורת? חבל. הפוטנציאל קיים.
התכנית שבניתי הסתיימה מוקדם. טוב שתמיד יש תכנית מגירה. שמנו פעמינו ברגל לואדי ניסנס, למרות שתחנת הנביאים של הכרמלית ממש סמוכה. עברנו דרך מוסד הלב הקדוש שנראה כי נבנה בראשית המאה שעברה, ומשמש כיום את משרד הרווחה לטיפול באנשים עם מוגבלויות קשות. אני מקווה שהחוסים והצוות נהנים מיפי המקום.

המשכנו דרך מעלות הנביאים, בתחתיתו ניצב בית כנסת "הדרת קודש" שנבנה גם כן בתחילת המאה שעברה, עזוב בלא כל הדר אלמלא השלט לא הייתי שם אליו לב. חיפוש קצר באינטרנט מראה כי אמרו את זה קודם, לפני - וזה לא משנה.  

לפני הפנייה לשוק ואדי ניסנס שברחוב הואדי - מבט לבי"ס יוחנן הקדוש האנגליקני, שנוסד לפני כ 150 שנה. בחזון בית הספר המפורסם באינטרנט, מופיע: "התנהגו עם אנשים כמו שהייתם רוצים שיתנהגו עמכם". גירסה מרוככת ל"ואהבת לרעך כמוך" העוצמתי של רבי הילל, אך עדיין אהבתי. 

בכניסה לשוק מספר ירקנים מציעים את מרכולתם.  צדו את עיני עלים ירוקים שאיני מכיר. שאלתי את הירקן מהם העלים, את התשובה קיבלתי מאשה שהייתה ישובה על שרפרף בחברת בעלה וחברתה, מאחורי גבי: עלי עולש - אמרה. ומה עושים עימם? שאלתי. מטגנים עם בצל, מוסיפים מלח ולימון, מגישים כסלט, ענתה. רוצה קפה? הוסיפה. וודאי וודאי. מזגה לי מהתרמוס האישי שלה קפה שחור. המחיה. שילמתי לירקן, הודיתי לאשה, ולחנות הירקות הבאה - שנראית יותר כמו שוק צבעוני, שם קניתי פטריות.

למושבה הגרמנית נהגנו לחזור דרך השוק. הפעם דרך רחוב חדאד: בית יפה, נשקף אלינו, ולאחריו בית עם מרפסות שמחוזקות על ידי רלסים לקיר. ילדה שרואה אותי מצלם את ביתה פורצת בצחוק עז ונעלמת מעינינו.

 המשכנו לרחוב סנט לוקס. בית יפה למראה בדרכנו, מולו בניין מפואר המשמש כיום את משרד הרווחה. בפנייה לרחוב הפרסים פיתו אותי צלילים שעלו מהקונסרבטוריון, התפתיתי, נכנסתי והתענגתי מעט על הצלילים. ממול, בניין מטופח: בית עולי הרגל הבהאים.

 בהמשך הרחוב שני בדים אווריריים הנמתחים מהקומה הרביעית לגדר הבית ממול - מזמינים אותנו לחתונה. אנחנו חוגגים, והנה אנו במושבה הגרמנית. מדריך של קבוצת תיירים משבדיה שהגיעה ביאכטה "אלידה" להביע תמיכה בישראל פנה אלינו, ועימו גם קפטן הספינה. שיחה קלה על הבחירות בשבדיה שהתקיימו זה עתה (מהן הסוגיות במחלוקת - שאלתי אותו. נושאים ממלחמת העולם השניה, השיב בצחוק), איזו ארץ ישראל הם ראו בביקורם, מה יקחו עימם הבייתה, וקצת על המסלול חזרה. נפרדנו לשלום.

נכנסנו לגן של מסעדת פאטוש האהובה עלינו כבר שנים.

 דו קיום של יהודים וערבים בחיפה ידוע זה מכבר. בשולחן ממולנו - שתי חיילות משוחחות ביניהן. בשולחן משמאל, בחור מצחקק עם שתי בחורות בערבית קולחת. לשבת ולהתענג על האווירה ועל האוכל. חושך כבר ירד על היקום ועל חיפה, אנו  מתקשים להתנתק מהמקום המקסים, ובכל זאת, יוצאים למראה המרהיב של הגנים הבהאים בלילה, והמושבה הגרמנית בכלל.

 רגלית, לתחנת הרכבת. שמחים וטובי לבב הגענו לביתנו. לעת השעה 22:00 יושבים על המרפסת אחרי מקלחת, מביטים במגדלי תל אביב הנשקפים אלינו.

יום ענוג. שמח מאוד שלאשתי יש ימי בחירה וסידורים...