שמורת חלמוניות ירוחם

טיול קצר בשמורת חלמוניות ירוחם

יום שישי, תחילת נובמבר, שמנו ב WAZE שמורת חלמוניות ירוחם, ויצאנו.
למה שישי? ככה יצא.
למה תחילת נובמבר? כי עונת הפריחה של החלמוניות קצרה, מסוף אוקטובר לתחילת נובמבר. מאוחר יותר נראה חלמוניות נבולות - לא כיף גדול.
עצירה קצרה בתחנת דלק רמת חובב. צעיר בדווי מגיע על אופנוע שטח, עומד זקוף, ללא קסדה וללא לוחית רישוי. הגענו ל  No man's land. המתדלק מחליף איתו כמה מילים, הרוכב מחליף כסף בדלק, ונבלע במדבר כלעומת שבא. אחריו הגיעו לתחנה שני כלי רכב עם נגררים, ובהם אופנועי שטח, שניים מהם חסרי לוחית רישוי. אולי בנגב לא חייבים...
הגענו לחנייה מרווחת של השמורה ב 10 בבוקר לערך. כמה מכוניות כבר חונות. כובע על הראש ותרמיל על הגב (מים, אולר, ארוחת בוקר ומשהו חם ללבוש - למקרה שיתהפך עלינו מזג האוויר ויוכיח שאנחנו בסתיו), ואנו על השביל המסומן. הדרך המדברית יפיפייה

 פותחת לי את הצ'אקרות. כאן אני במיטבי. נראה שגם לאשתי הן מרחיבות את הלב.

תצורות הסלע מדברות אלי משחר ילדותי

 את השביל הכבוש נמצא מצד שמאל של ערוץ  הנחל, אך גם ההליכה בערוץ אפשרית, אם גם למבוגרים בינינו - קצת קשה יותר. הגענו לברך ימינה בערוץ הנחל, לקחנו אותה וראינו גבעה, עליה כבר נמצאים מספר מטיילים. קבוצה אחת בהפסקת קפה בצל, מחללים בחליל. קבוצה קטנה מפוזרת בשטח, מתפעלת בקול מהחלמוניות. סיבוב קצר לפריחה הדלילה, ועברנו לצד התלול יותר (והמוצל) שמעל נקיק הנחל לאכול ארוחת בוקר, קולות חליל ממלאים את הנקיק, והנה לפנינו אופנועי שטח מנסים לרכוב בתוך הנקיק. לא קל. הנקיק מסולע, והיו שלבים שהיה צריך להרים את האופנוע. איכשהו הסתדרו, ונעלמו בנסיעה לכיוון החניון. כבוד ליכולת ולאהבת השטח. קצת פחות לבחירת הציר.

החלמוניות צהובות ורכות, בוקעות בחן מתוך האדמה היבשה. 

גם בצלים גדולים, אחוזים היטב בקרקע, מתחילים להוציא עלים.

 הגבעה תלולה למדי מהצד של הנקיק, אך בחרנו לעלות דרכה לכיוון הפסגה, לשוטט בין הפרחים והאבנים, להביט מלמעלה אל ערוץ הנחל והנוף הנשקף, ולמטה בצד הפחות תלול, ובחזרה.  שלוש שעות בשמורה - תענוג.
אגם ירוחם. מספר ימים לפני כן ביקרתי בפארק הוד השרון שנבנה לא מזמן, גם הוא אגם קטן, אך מטופח ונעים הרבה יותר. שנה שעברה הייתי באגם עונתי שנוצר במכתש רמון, מטרים דרומית למנסרה. כל ההשקעה שם - חנייה מכורכר כבוש. היתר - טבע, ועדיין נראה טוב יותר. כך או כך - מגיע לירוחם אגם מושקע יותר.
קפצנו לעיר לאכול משהו ולראות את ראשת העיר שנבחרה לאחרונה.
לא מצאנו משהו לאכול חוץ ממאפיות וחומוס, גם את ראשת העיר לא ראינו. מזה שנים יש לי חזון שירוחם, דימונה ומצפה רמון מהוות מרכז לתיירות טבע מוסדרת, שמאפשרת לאותם רוכבים נועזים לרכב במסלולים אתגריים שאינם שמורות טבע (וכן לג'יפאים), מצנחי רחיפה, שאטלים למוקדי טיול, כדורים פורחים, ועוד ועוד נגב פורח שאינו פוגע בערכי הטבע, אך מהווה אבן שואבת לאנשי מדינת תל אביב ומדינות שכנות וידידותיות. הרבה ציפיות מראשת עיר צעירה, אך נראית רבת יכולות. בהצלחה.